<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קי"ד</h1>
<h2>דף מא.</h2>
וששאלת שנמצא בהלכו' פסוקות פל' ופל' הלכה כפל' והלכה כמר בר רב אשי בכולי תלמודא בר ממיפך שבוע' ואודיתא, ומהו במיפך שבועה דאמ' מר בר רב אשי דאורית' מפכינן שבוע', בכמ' פעמים פסקת הלכת' בין דאורית' בין מדרבנן. אמנם ידעתי כי כן כת' בהלכו' פסוקות. וגם כתו' בתשובת שאילתות, מקום שמתביישין לישבע ומתחייב אדם בשבועה לחבירו, ואמ' לו שישבע ויטול ושכנגדו אומ' הישבע והיפטר הדין עם מי, והשיבו או משתבע ופקע או משלם בלא שבועה. ומה שפסקתי להפך שבועה אפי' שבועה דאורית', מפני שר' ליאון רבי לימדני רוב תלמודי, זצ"ל חכם מופלא היה, ולא סבר לה דלית הילכתא כמר בר רב אשי. ונראה דברי ר' ליאון רבי מדבריהם, כי יש לומ' איזה כח מרובה, מי שיש בידו שטר, אם כופר בעל דינו ואומ' פרעתי ואשבע שפרעתי, אין שומעין לו ומשלם על כרחו אפי' כתו' בשטר ק' מנה, ומי שמודה לו בעל דינו בפרוטה, וכופר בק' מנה משלם פרוטה ונשבע על ק' מנה, ומעתה ק"ו הדברים, ומה אם מי שתופס שטר בידו שאין בעל דינו יכול לומר לו אישבע ואיפטר, יכול לומר השבע וטול, דאמ' רב פפא [שבועות מ"א ע"א] האי מאן דנקיט שטרא עלויה חבריה ואמ' ליה שטרא פריעא הוא, אמרי' ליה לאו כל כמינך זיל שלים, ואי טעין ואמ' לישתבע לי, א"ל אשתבע ליה, מי שמודה לחבירו פרוטה וכופר בק' מנה שיכול לו' אישבע ואיפטר, לא כ"ש שיכול שיאמ' לו הישבע וטול. וזו שכת' בתורה [שמות כ"ב] ולקח בעליו ולא ישלם, ושנינו [שבועות מ"ד ע"ב] כל הנשבעין שבתורה נשבעי' ולא משלמין, לאו שאין הנטען יכול לומ' לטוען הישבע וטול, אלא שאין הטוען יכול לומ' אישבע ואיטול, שאם אי אתה אומ' כן נמצא שכח הגזלן יפה מכח הכשר, שהגזלן אומ' לבעל דינו תישבע וטול, והכשר או נשבע או משלם בלא שבועה, וק"ו ומה גזלן שהורע כח שאין יכול לישבע אינו משלם בלא שבועה, כשר שיפה כחו שיכול לישבע וליפטר, א"ד שיכול לומ' לו הישבע וטול, אלא נראין הדברים שזה הכת' ולקח בעליו ולא ישלם, שאין הטוען יכול לומ' אישבע ותן לי, לפי שכת' בתורה [משלי ג'] דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלו', ואם היה כת' ישלם ויקח שבעו', אין אדם יכול לעמוד מפני הרמאים, שהיו מתקרבין אצל בעלי בתים ומלוין להם פרוטה, ותובע לדין בק' מנה ופרוטה, והוא מודה לו בפרוטה וכופר בק', ואם אמר לו הדיין תן לו ק' מנה וישבע ויטול, מה דרך נועם ונתיב שלום זה, אלא ודאי תיקן הכת' שלא יפקיעו הרמאין את ניכסי בעלי בתים, אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו ולהזיק בנכסיו ולומ' הישבע וטול שאי איפשי בתקנה זו הרשות בידו. ועל כל הטעמים האילו סמכתי ולא חלקתי להפך שבועה בין דאוריית' לדרבנן. ועוד שסמכתי על דברי רבי, ועוד שלא מצאתי בכל התלמוד שלמדתי שאין הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה, ואם בתלמוד אינו ומסבר' הם אומר', רואה אני את דברי ר' ליאון רבי שמסר לי כי מופלא בדורו היה ואחרי דבר' לא ישנו, ומה שלמדתי ודעתי נוטה כתבתי וחתמתי. שמעתי בשם הר' ברוך דיש לדקדק דבדאוריתא לא מפכינן שבועה, דאמ' בריש פ' המפקיד [ב"מ ל"ד ע"ב] סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומ' לא כי אלא ב' דינ' היה שוה, מי נשבע, מי שהפקדון אצלו שמא ישבע הלה ויוציא הלה את הפקדון, ופרי' ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא, והקש' איצטריך טעמ' דיוציא את הפקדון היכא דבעי מלוה לאפוכי שבועה אלוה קמ"ל דלא ישבע שמא יוציא הלה את הפקדון, אלא ש"מ דסוגיא סתמא דתלמודא סבר דבדאורית' לא מפכינן, והת' מיירי דמלוה מודה מקצת הטענה דאיכא שבועה דאורייתא.
